מדיטצית קונדליני יוגה
בהנחיתו של סטוארט פרין
ועל פי דרכו של סוואמי רודרננדה (רודי)


חדש באתר

האתר החדש של מדיטצייית קונדליני "רוחניות עם שכל ישר"

שעורי מדיטציה בירושלים מתקיימים בימי שני ובמוצ"ש בפסגת זאב - ליד תחנת רכבת קלה חיל האוויר
סטוארט פרין מקיים שעורי מדיטציה בזום - לפרטים נוספים צרו איתנו קשר.

תוכלו למצוא אותנו גם בפייסבוק

ספרו החדש של סטוארט פרין Light in Jerusalem זמין כעת גם בתרגום לעברית "אור בירושלים"

פוסטים על - גדילה רוחנית

מאמר - אלכימיה נפשית - להפוך את כיוונו של האור

מאמר - ישוע - הבודהה היהודי

קטעים מספרו של רודי - "קניבליזם רוחני"

מאמר - אבולוציה, תודעה וחוק האוקטבה

מאמר - דרכם הרוחנית של האיסיים - מקומראן לקונדליני


למה מדיטציה?
השאיפה לאושר ולסיפוק בחיים משותפת לכל בני האדם. אנו מחפשים את האפשרות לסיפוק בחיים בכל דבר שאנו עושים: במערכות יחסים, במשפחה, בעבודה, בקריירה ובתחביבים שלנו. עם כל זאת אם נסתכל על חיינו ביושר נראה שההצלחה בתחום זה היא מאוד מצומצמת. יש לנו תקופות קצרות שבהם אנו חשים אושר וסיפוק, ובמקביל תקופות לא מבוטלות של סבל וכאב. אולם במרבית הזמן אנו חיים בתוך שגרה אפורה שמתאפיינת בחוסר סיפוק ולפעמים אף בתסכול.
אנו מתרצים לעצמנו את חוסר היכולת לחיות חיים מאושרים בנסיבות החיצוניות של החיים. תמיד ישנן בעיות שמונעות מאתנו לחיות חיים מאושרים: בעיות במשפחה, דאגות פרנסה, מערכות יחסים עם בני/בנות זוג, בעיות רפואיות, וכדו'.
תפיסת העולם שעליה מתבסס תרגול המדיטציה מציעה הסתכלות אחרת על חיינו. חוסר היכולת שלנו לחיות חיים מאושרים לא נובע מנסיבות החיים, אלא מהאופן שבו אנו מקבלים אותם ומגיבים אליהם. אנשים שונים יגיבו לנסיבות חיים זהות באופנים הפוכים לגמרי. למעשה התגובה שלנו לסיטואציות השונות שהחיים מביאים לנו, היא זאת שקובעת האם נהיה מאושרים או לא.
הפועל היוצא של השקפה זו היא שהאחריות עוברת אלינו. אי אפשר להאשים את נסיבות החיים שלנו בכך שאנו לא מאושרים. יתרה מכך, תרגול המדיטציה מאפשר לנו ליצור שינוי בעצמנו ובאופן זה לשנות גם את חיינו.

כיצד עובדת המדיטציה?
המערך הנפשי שלנו אחראי לאינטראקציה שלנו עם עצמנו ועם כל מה שסובב אותנו, והוא קובע את האופן שבו אנו מגיבים לכל סיטואציה. לשם פשטות הבה נכנה את המערך הנפשי הזה בשם "תודעה". המונח תודעה מתייחס לכל הפעילויות הנפשיות שלנו: תחושות, רגשות ומחשבות. אנו נוטים להתייחס לתודעה כאל דבר נתון, אוסף של תכונות שנולדנו אתו ושמהווה את האישיות שלנו. אולם למעשה התודעה שלנו היא ברת שינוי, ויתרה מכך אנו משתמשים רק בחלק קטן מהפוטנציאל שלה. בהרבה מובנים התודעה דומה לגוף הפיזי. במהלך כל התקופה שמלידתנו ועד הפיכתנו לאנשים בוגרים הגוף הפיזי שלנו עובר שינויים: הוא גדל ומתפתח עד שהוא מגיע לתצורה הסופית שלו. ההתפתחות של גופנו איננה מקרית, אלא מוכתבת באמצעות סדרת הוראות מדויקת שנמצאת בתוך הגנים שלנו. אולם על מנת שהגוף יתפתח ויוכל לממש את הפוטנציאל שלו הוא זקוק לאנרגיה שאותה אנו מקבלים מהסביבה שלנו. בגוף האדם, כמו אצל כל יצור חי, קיימת מערכת משוכללת מאוד שיודעת לקחת חומרי גלם מהסביבה, ולהפוך אותם בתהליך כימי מורכב ביותר לאנרגיה שדרושה לנו לצורך קיומנו והתפתחותנו.
גם לתודעה שלנו יש פוטנציאל להתפתחות שמקודד בתוכה. על מנת שהתפתחות התודעה תקרה אנו צריכים לעבור דרך רצף של סיטואציות בחיים, שאותן אנו "מושכים" לעברנו באופן בלתי מודע. בטרמינולוגיה ההינדית/בודהיסטית רצף הסיטואציות האלה נקרא "קארמה". בדומה לתהליך הגדילה הפיזי גם לתהליך הגדילה הרוחנית נדרשת אנרגיה שאותה ניתן לקבל מהסיטואציות השונות שהחיים מביאים לנו. בדומה לגוף הפיזי גם לתודעה ישנה "מערכת עיכול" שתפקידה לקחת לתוכה את "חומרי הגלם" הנפשיים שאותם אנו מקבלים מנסיבות חיינו ולהפוך אותם לאנרגיה שלה אנו זקוקים לצורך התפתחותה. מערכת העיכול הנפשית הזאת מכונה בטרמינולוגיה ההינדית/בודהיסטית "מערכת הצ'קרות".
אולם ישנו הבדל אחד מהותי בין תהליך ההתפתחות הפיזי לתהליך של התפתחות התודעה. המערכת הפיזיולוגית שלנו היא אוטונומית: כל התהליכים שקורים בגוף שלנו ומאפשרים את הגדילה וההתפתחות שלו מתבצעים מעצמם, ללא צורך במודעות כלשהי מצדנו. לעומת זאת התודעה איננה יכולה להתפתח ללא תרגול ומאמץ מודע מצדנו. על מנת שמערכת העיכול הנפשית שלנו תתפקד ותספק את האנרגיה שדרושה לתהליך ההתפתחות הרוחנית, אנחנו צריכים להפעיל אותה באופן מודע. כאשר אנחנו לא עושים את זה חומרי הגלם הנפשיים הופכים למתחים שהולכים ומצטברים בתוכנו. כתוצאה מחוסר התפקוד של מערכת הצ'קרות אנחנו צוברים במהלך חיינו עוד ועוד מתחים שמתבטאים בבעיות רגשיות ולעתים גם במחלות. כולנו סובלים ממגפה כלל עולמית שנקראת "בעיות רגשיות", שנובעת מהצטברות של מתחים בתוכנו. תרגול המדיטציה מאפשר לנו לטפל בבעיה ולא בסימפטומים שלה. אנו מחזירים את מערכת העיכול הנפשית שלנו לתפקוד תקין ובאופן זה מממשים את הפוטנציאל שקיים בתודעה שלנו.

מדיטציית קונדליני על פי דרכו של רודי (סוואמי רודרננדה)
אם השתכנעתם שכדאי לתרגל מדיטציה תגלו שעומד לרשותכם היצע גדול של טכניקות. חשוב להבין שטכניקות שונות של מדיטציה אינן מתחרות אחת בשנייה. כל אחד מאתנו הוא שונה, ולכן לאנשים שונים עשויות להתאים טכניקות שונות. אפשר להשוות זאת לעיסוק בפעילות גופנית. כולם מבינים שחשוב לעסוק בפעילות גופנית, אולם אנשים שונים יבחרו בסוגים שונים של פעילויות גופניות על פי ההעדפות שלהם. אולם ישנה נקודה חשובה שלפעמים חומקת מאתנו. מכיוון שעומד לרשותנו היצע גדול של טכניקות תרגול אנו נוטים "לטעום" מכל טכניקה, אולם לא מתמידים באף אחת מהן. חשוב להבין ש"טעימות" לא באמת מאפשרות לנו לקבל את התזונה הפנימית שלה אנו זקוקים. או במלים אחרות הנטייה הזאת "לדלג" משיטה לשיטה לא תביא לנו תוצאות. אם אנו רציניים בנוגע לתרגול המדיטציה, צריך לבחור שיטה שעובדת עבורנו ולהתמיד בתרגול לאורך זמן. רק כך ניתן להשיג את התוצאות שהדרך יכולה להביא.
הטכניקה של מדיטציית קונדליני שמוצגת כאן פותחה ע"י רודי (סוואמי רודרננדה) - מורה רוחני שחי ולימד בניו-יורק בשנות הששים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים. רודי לקח על עצמו להפוך את התורות האזוטריות מהמזרח לנגישות לאדם המערבי, על מנת לענות על הצורך הרוחני שהלך וגדל בארה"ב ובאירופה.
תיאור מלא של הדברים שיוצגו להלן ניתן למצוא בחלקו הראשון של המאמר "אלכימיה נפשית – להפוך את כיוונו של האור" שהוא תרגום של הרצאה של רודי. להלן אציג את עיקרי הדברים.
ניתן לחלק את התהליך של התפתחות התודעה לשלושה שלבים. בשלב הראשון אנו צריכים להחזיר לפעולה תקינה את מערכת העיכול הנפשית שלנו. ניתן לתאר את המערכת הזאת כמעין קו ישר שמתחיל במצח, בין העיניים, ויורד לאורך אמצעו של הגוף עד אבר המין. לאורך הקו הזה נמצאים מרכזי אנרגיה שדרכם יכולה לזרום אנרגיה גבוהה. המונח "אנרגיה גבוהה" הוא מוקשה מכיוון שלא ניתן להבין אותו מבלי להתנסות בו. עם כל זאת אנו מכירים את התחושה של להיות מלא באנרגיה נפשית ולהרגיש שאנו מסוגלים לעשות כל דבר, או לחליפין את התחושה שאנו מרוקנים מאנרגיה ואיננו מסוגלים לעשות דבר. הסיבה שאנרגיה גבוהה איננה זורמת בתוכנו באופן קבוע היא הצטברות של מתחים שבאופן כמעט מילולי "סותמים את הצנרת". על מנת שהאנרגיה תוכל לזרום צריך לפתוח את מרכזי האנרגיה, ובעיקר את המרכז של הלב שבו נוטים להצטבר המתחים הרגשיים. במובן הזה מדיטציה איננה שונה מאינסטלציה – צריך לפתוח את הסתימות על מנת שהזרימה תתחדש. המפתח לכך נמצא במרכז אנרגיה שנמצא כשתי אצבעות מתחת לטבור. המרכז הזה הוא מעין מרכז כובד, וכאשר לומדים למקד את תשומת הלב בו הוא מתחזק ומאפשר ללב להישאר פתוח. כאשר הלב פתוח והמיקוד הוא במרכז של הטבור, ניתן להשקיט את המחשבות וכל המתחים מתנקזים מהלב ומהראש אל המרכז של הטבור ושם הם מתפרקים. זהו תהליך שמכונה לפעמים "אלכימיה נפשית" - אנו משתמשים במתחים שלנו על מנת לחזק את המערכת הנפשית שלנו. אותם מתחים שבשימוש לא נכון הופכים את חיינו לגיהנום, הם למעשה חומר הגלם שממנו נבנית המערכת הנפשית שמאפשרת לתודעה להתפתח. רק כאשר המערכת הנפשית מתחזקת מספיק, יכולה האנרגיה הגבוהה לזרום בחופשיות דרך מרכזי האנרגיה עד שהיא מגיעה למרכז שנמצא באבר המין.
בשלב השני של התפתחות התודעה מתרחש מפגש בין האנרגיה הגבוהה לבין האנרגיה המינית שהיא האנרגיה הנפשית החזקה ביותר בתוכנו. התפקיד של האנרגיה המינית הוא לוודא את המשכיותו של הקיום הפיזי. אולם לאנרגיה זו יש תפקיד נוסף שרובנו לא מודעים אליו. כאשר נוצר המפגש בין האנרגיה הגבוהה לבין האנרגיה המינית, האחרונה עוברת שינוי או טרנספורמציה. אפשר לתאר זאת כמעין תהליך כימי שבו האנרגיה המינית משנה את טבעה, באמצעות המגע עם האנרגיה הגבוהה. בספרות האזוטרית התהליך הזה מכונה לידה מחדש, ואילו באמנות ההינדית/בודהיסטית הוא מתואר באמצעות דמויות של זכר ונקבה בתנוחה של זיווג מיני. אולם התיאורים האזוטריים לא צריכים להטעות אותנו. מדובר בתהליך נפשי שמתרחש במרכז של המין, ולעתים הוא מלווה בתחושה שמזכירה זרימה עדינה של בועות שמפניה.
בשלב השלישי האנרגיה המינית שעברה התמרה זורמת למרכז שנמצא בבסיס עמוד השדרה שבו נמצאת אנרגיה חזקה במצב רדום. אנרגיה זו שמכונה אנרגית החיים, או אנרגית הקונדליני, מתחילה להתעורר ולעלות לאורך עמוד השדרה. לעתים אנשים חווים התפרצות חזקה של אנרגיית הקונדליני שמלווה בתנועות לא רצוניות של הגב, הראש והידיים. אולם בדרך כלל עלייתה של אנרגיית הקונדליני היא הדרגתית. ניתן לתאר את התהליך כמדחום כספית שכאשר מחממים את הבסיס שלו הכספית עולה בהדרגה למעלה. באותו אופן האנרגיה המינית שעברה התמרה מגיעה לבסיס שנמצא בעצם הזנב והמגע שלה עם אנרגיית הקונדליני גורם לאחרונה "להתחמם" ועלות לכיוון קדקוד הראש. כאשר אנרגיית הקונדליני מגיעה לקדקוד הראש, מרכז האנרגיה שנמצא בו ושמכונה המרכז של הכתר מתחיל להיפתח. המרכז של הכתר הוא מעין אנטנה ומקלט שבאמצעותם אנו יכולים ליצור קשר ולקבל אנרגיה גבוהה מתוך הקוסמוס. כאשר המרכז הזה נפתח נישלם המחזור הראשון של התפתחות התודעה. בשלב הזה נתן לומר שאנו מתחילים לחיות חיים רוחניים.
קיים קושי מובנה לתאר את ההתנסויות שקושרות בחיים רוחניים עקב מגבלות השפה. עם כל זאת מומלץ למי שמעוניין לקרוא את המאמר "גדילה רוחנית – קטעים מהספר קניבליזם רוחני".

מי אני?
שמי אלי מלכי ואני תלמידו של סטוארט פרין שהיה תלמיד ישיר של רודי (סוואמי רודרננדה). את החיפוש הרוחני שלי התחלתי בשנות העשרים שלי. בשנת 1982 התחלתי ללכת להרצאות שונות בנושא של רוחניות. בין היתר הייתי בסדנאות של האימן, בהרצאות שונות של מחזירים בתשובה ובמקביל התחלתי לתרגל יוגה במרכז שיבננדה בחיפה. בסוף שנת 1984 כשהשתחררתי משירות קבע, נסעתי עם עוד שני חברים להודו ולמזרח הרחוק כדי למצוא דרך רוחנית. בין היתר שהיתי באשרם שיבננדה ברישיקש, ביקרתי במרכז של סרי אורובינדו בפונדיצ'רי ובמרכז של התנועה התיאוסופית במדרס ונפגשתי עם יוגים נוספים. בהמשך למדתי גם מדיטציות בודהיסטיות בדהרמסלה ובקטמנדו. במזרח תאילנד התארחתי במנזר בודהיסטי שבו הציעו לי להישאר כנזיר, וביפן למדתי גם מדיטציית זן. מהביקור בהודו זכורה לי שיחה עם סוואמי קרישננדה – תלמיד ישיר של סוואמי שיבננדה שהיה באותה תקופה המורה הראשי באשרם ברישיקש – שבה אמר הסוואמי את הדברים הבאים: "אני לא מבין אתכם המטיילים בהודו. מדוע אתם מבזבזים את כספכם בטיולים מסביב לעולם? כל מה שאתם מחפשים נמצא בדיוק במקום שבו אתם נמצאים. כל מה שנדרש מכם זה לחפור מספיק עמוק..." את השיעור הזה הבנתי רק כמה שנים לאחר מכן. לאחר כשנה של חיפושים חזרתי לישראל והלכתי ללמוד מחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. במקביל למדתי גם כלכלה כמעין ברירת מחדל שתאפשר לי להתפרנס. הייתה לי אז "תכנית " בראש שעל פיה הייתי אמור להקדיש את חיי לחיפוש הרוחני ולהתפרנס מאיזה עבודה משרדית חסרת משמעות שבאמצעותה אוכל לשלם את שכר הדירה. כמובן שהחיים לא מתנהלים אף פעם על פי התכנון שלנו וטוב שכך. באפריל 1986 פגשתי לראשונה מורה שלימד את שיטת המדיטציה של רודי (סוואמי רודרננדה), שאותה אני מתרגל עד היום. בשנת 1990 הסמיך אותי סטוארט פרין להיות מורה לשיטת מדיטציה זו. בשונה ממה שאנשים בדרך כלל חושבים העיסוק בעבודה רוחנית איננו מגביל אותנו בתחומים האחרים של החיים, אלא להיפך. במקרה שלי עליתי מבלי להתכוון על מסלול קריירה שבמסגרתו עסקתי (ואני עדיין עוסק) בפתוח עסקי, בניהול כספים ובניהול השקעות. במקביל אני גם מרצה באוניברסיטה העברית. אנשים שמכירים אותי בחיים המקצועיים שלי מתפלאים לשמוע שאני מלמד מדיטציה. במקביל אנשים שמגיעים אלי לשעורי מדיטציה מתפלאים עוד יותר שאני עוסק בתחומים "גשמיים" כל כך כמו ניהול כספים והשקעות. אולם הסתירה לכאורה הזאת נובעת אך ורק מתפיסה לא נכונה של התפתחו וגדילה רוחנית.
סטוארט פרין, המורה שלי, היה אחד התלמידים הראשונים של רודי שהוסמך על ידו ללמד מדיטציה. מאז סוף שנות הששים הוא מלמד את שיטת המדיטציה של רודי, וכן הוא תומך במספר מרכזי מדיטציה בארה"ב, בברזיל ובישראל, שבהם מלמדים תלמידיו. סטוארט כתב ספרים רבים, בין היתר על חוויותיו בישראל במהלך ביקוריו הרבים כאן. פרטים נוספים עליו ניתן למצוא באתר האינטרנט שלו. בישראל מתקיימים שעורי מדיטציית קונדליני על בסיס קבוע בירושלים ובמעלה האדומים, והם אינם כרוכים בתשלום. על מנת להשתתף יש צורך לתאם פגישה לצורך קבלת הדרכה ראשונית על שיטת המדיטציה.
זמני השעורים


פרטים ליצירת קשר:

אלי מלכי

ת.ד. 44034 ירושלים 9144001

טלפון: 6568906 - 02

דואר אלקטרוני:


ראיון עם סטוארט פרין



מאמרים נוספים על התפתחות רוחנית:

תרגום של קטע מספרו החדש של סטוארט פרין - לנווט בנהר הזמן – Navigating the River of Time - העם הנבחר


תרגום של קטע מהספר Rudi: In His Own Words - גדילה רוחנית

הנחש המקראי והארה רוחנית - אלי מלכי

 

צלם אלוהים - אלי מלכי

 

יוגה עברית - אלי מלכי

 

אור בוקע מן האין - אלי מלכי

 

חיים רוחניים ומדיטציה - אלי מלכי

 

ספר יצירה: סיפורו של היקום - אלי מלכי

 

מערכת הצ'קרות - אלי מלכי

 

רוחניות בצל המלחמה - אלי מלכי

 


המורים שלי:

"אור בירושלים" - מאת סטוארט פרין, בתרגום לעברית

 

מי אני ? - סטוארט פרין

 

רודי (סוואמי רודרננדה)

 

כתבה על מדיטציית קונדליני - "חיים אחרים", יולי 1999

 

אתר הבית של סטוארט פרין (אנגלית)

 

תמונות




הקדמה מתוך ספרו של סטוארט פרין:

 

"בתחושה עמוקה יותר של כניעה..."

 

תרגום: אלי מלכי

רודי (סוואמי רודרננדה) עם סטוארט

 

במובנים רבים "בתחושה עמוקה יותר של כניעה" יצר את עצמו. לאחר שכתבתי את "לאה", "המעבורת המיסטית" ו"האיש הרוקד", מצאתי את עצמי יושב ליד שולחן הכתיבה שלי ומשרבט קטעי דברים שנבטו עם הזמן לסיפור חדש. ככל שעמלתי במשך מספר שנים על הטיוטות הרבות של הסיפור התברר לי הקושי שבכתיבת "בתחושה עמוקה יותר של כניעה": ניסיתי להעביר לקורא ולחלוק עמו את קורותיו של האירוע המשמעותי והדרמטי ביותר של חיי.  הדבר עצמו ארע לפני יותר מעשרים שנה. על פני השטח העובדות הן פשוטות ביותר: מטוס קטן המריא משדה התעופה של טיטרבורו בניו-ג'רסי, איבד את דרכו בערפל והתרסק לתוך הר. אדם אחד נהרג ושלושה ניצלו. אבל הצגה שטחית של המאורעות אינה מעבירה את עומקן של ההתנסויות מכיוון שהאדם שנהרג היה רודי, מורי הרוחני, הגורו שלי, אדם שאהבתי יותר מכל. אינני יכול לתאר לעצמי כיצד הייתי מגיב לידיעה על מותו אילולא הייתי בעצמי במטוס בעת פגיעתו בהר, אילולא ראיתי את רודי ללא רוח חיים, מוקף בשברי מטוס, בסלעים ובעצים עקורים. מעולם לא שאלתי את עצמי מדוע זה קרה. אין תשובות לשאלות כאלה. הפתיעה אותי העובדה שלא כעסתי ושלא הפגנתי כל רגש. אבל בתוכי השתוללה בעירה, חיי הפנימיים נאבקו למצוא קשר עם אלוהים. ניסיתי להסתגל לחיים ללא נוכחותו של רודי. סלחתי לאלוהים ולמוות על שלקחו ממני את האדם שהיה בעל משמעות כה רבה עבורי, אדם שהציל אותי ונתן לי את חיי. מעולם לא חלקתי את מחשבותי ורגשותי הכמוסים עם אדם אחר. ידעתי שעלי לעבוד קשה על מנת לוותר על רודי; שלאהוב אותו פירושו לבנות קשר בלתי אמצעי עם האנרגיה היצירתית הגבוהה של היקום. היה עלי לשמור על רודי בלבי, להמשיך את עבודתו ולטפס על ההר האישי שלי כדי לקבל הארה רוחנית. אני זוכר אותו אומר ש"הדרך הטובה ביותר לשרת את הגורו היא לבנות את חייך הפנימיים וליצור קשר בלתי אמצעי עם אלוהים". זה היה רצוני. הבטחתי לעצמי שלא אהיה אחראי ללידתו המחודשת של רודי, שאקח על עצמי את העבודה שהוא השאיר ואעשה כל מאמץ לשחרר אותו. רודי נתן לי את הכשרתי הרוחנית ואהבתו עזרה לי בתקופה הקשה ביותר של חיי. רציתי שהוא יוכל לרקוד עם מלאכים,  להיות נקודת אור בקוסמוס, לחסות בחיקו של אלוהים. רציתי שיהיה חופשי והאמנתי שדמעות ואבל רק יחזירו אותו בחזרה לעולם;  בניגוד מוחלט לחייו שהוקדשו לעבודה רוחנית ולויתור פנימי. 

אבל מעולם לא רציתי לכתוב סיפור זה. לא רציתי לשחרר את החוויה. חלפו חמש עשרה שנה אחרי התרסקות המטוס כאשר התחלתי לראשונה לעבוד על הסיפור. במשך תקופה זו חייתי תשע שנים בטקסס, שם ניהלתי מרכז למדיטציה, ולאחר מכן שש שנים בניו-יורק. בכל שנה ביקרתי באתר ההתרסקות - המקום המקודש שבו מורי הרוחני הגיע לסמדהי - עם תלמידים רבים, שרובם מעולם לא פגשו את רודי, ושם ישבנו למדוט בחסדו של רודי. ההר הפך לקדוש עבורי. שמעתי בו את קולו של אלוהים. ראיתי את רודי יורד דרך העצים ונכנס ללבי והבנתי שלידה ומוות הם חלק מהריקוד הקוסמי, האחד אינו שולל את השני. הבנתי שרודי חי בתוכי. כדי להיות אתו כל שעלי לעשות הוא לפתוח את לבי. שם אני יכול לאהוב אותו ולהיות נאהב על ידו, והוא מזכיר לי כל יום מחדש להעמיק את המאמץ הרוחני בתוכי.

קשיים רבים עלו בתוכי במהלך הכתיבה של "בתחושה עמוקה יותר של כניעה". היה עלי לוותר על התנסויותיי ולאפשר להם לחדור לעולם הסיפורת ואם זאת לאפשר לסיפור לתאר ככל האפשר את המציאות.  שעה אחת של טיסה הפכה עבורי לכלי שבאמצעותו סיירתי בתוככי מערכת היחסים שלי עם רודי במשך שש שנים.  זהו תיאור התבגרותו של מחפש רוחני צעיר והדינמיקה שבינו לבין מורה רוחני בעל סבלנות, אהבה וחכמה אינסופיים, מעבר ליכולת ההבנה האנושית. רצף של מודעות זורם מההווה לעבר ובחזרה, ומכיל בתוכו מרכיבים של אלגוריה ומציאות במעורבב. אנשים מסוימים עלולים להתנגד לכך. הם עלולים לתהות האם באמת חלפו בראשי מחשבות אלו בשעה שישבתי במושב הקדמי של המטוס,  האם אני מתאר עובדות או כותב סיפור דמיוני.  אולם במהלך השנים למדתי שהגבול בין מציאות לדמיון מתפוגג כאשר אדם מגלה את חייו הפנימיים. מטרתי בכתיבתו של סיפור זה הייתה להגיע לראייה פנימית עמוקה של יחסי עם רודי; אבל כמו בכל יצירת אמנות משמעותו האמיתית של הסיפור היא במה שהקורא מביא לתוכו. הטוב ביותר שביכולתי לעשות הוא לחלוק  את התנסותי בחיפוש  אחר חיים רוחניים, ואת זה הנני מציע לך הקורא.




אתר הסמדהי של רודי - בפסגת ההר שבו הוא נהרג בהתרסקות מטוס



אלי מלכי - כל הזכויות שמורות © 2002.