את ההשראה לכתיבת מאמר זה קבלתי ממורי הרוחני סטוארט פרין. זהו מאמרי השלישי העוסק בפרשנות רוחנית למקרא. במאמרים הקודמים עסקתי בשני מוטיבים מקראיים המסמלים תהליכים רוחניים - הנחש המקראי וצלם אלוהים. בשונה מהם מאמר זה מציג פרשנות רוחנית למספר סיפורים מקראיים, שלכאורה אינם קשורים אחד לשני, אולם בהיבט הרוחני הם יוצרים רצף שהוא למעשה מדריך להארה רוחנית.

בראשית י"ב – א'.

ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה.

ספר הזהר (חלק א', ע"ח, א') כותב: "לך לך: לעצמך, לתקן (את) עצמך. לתקן (את) המדרגה שלך.".

בראשית ל"ב - כ"ה.

כיצד נולד השם ישראל? יעקב מקבל אותו לאחר התגלות אלוהית הכרוכה במאבק עם מלאך ובניצחון עליו. התיאור הוא סימבולי – הוא מתאר את המעבר לרמה רוחנית גבוהה יותר. מעבר זה מחייב מאבק פנימי עז שכרוך בסכנה רבה, אולם יעקב מנצח בו. השם ישראל הוא למעשה תאור של רמתו הרוחנית החדשה - "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". בטרמינולוגיה הבודהיסטית הוא היה מכונה מן הסתם בודהיסטווה - אדם שחווה את המוחלט ופועל על פני האדמה כדי לעזור למין האנושי. יעקב עצמו מספר על החוויה שעבר: "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי".

המונח ישראל הוא תואר שמציין רמה רוחנית גבוהה - ראיית פני האלוהים, או בשפה יותר מודרנית הארה רוחנית. בני ישראל הם הצאצאים הרוחניים – תלמידיו של ישראל-יעקב ההולכים בדרכו הרוחנית.

בני ישראל - הם השואפים לחיים רוחניים.

המילה מצרים היא שם של מקום, אולם בשינוי ניקוד פירושה גם מקום של צרה ומצוקה:

המלה פרעה בהיפוך אותיות היא:

העפר מסמל את העולם הפיזי, עולם התופעות שבו אנו חיים. השעבוד במצרים הוא, לפיכך, תיאור קיומי של מצב האדם. אנו משועבדים לעולם הפיזי - עולם התופעות - ושעבוד זה הוא המקור לסבל ולמצוקה התמידית שבה נמצא האדם. זוהי ה- Dukkha הבודהיסטית: מצב תמידי של חוסר שביעות רצון, של מצוקה, הנובע משעבוד לאשליות.

המלה משה בהיפוך אותיות היא:

אנשי השם - הנפילים - הם תוצאה של זיווג בין בני האלהים לבנות האדם. זהו תאור סימבולי של זיווג רוחני. איחוד של הנשמה האנושית והנשמה האוניברסלית. אנשי השם הם נשמות מוארות, נשמות אנושיות שהתאחדו עם הנשמה האוניברסלית.

משה הוא הדמות המקראית היחידה הזוכה לכך שהאל מגלה לה את שמו. תאור סימבולי זה מופיע בספר שמות ג', י"ג ט"ו:

המסורת היהודית-רבנית אוסרת את הגייתו של השם המפורש יהוה. אולם היהדות המקראית (התנועה הקראית) שימרה מסורת אחרת שעל פיה הגיית השם המפורש, לא רק שאיננה אסורה, אלא אפילו נדרשת. הגיית שמו של האל, עפ"י המסורת הקראית, מוצגת להלן:

השם יהוה מבטא איחוד בין ההווה לעתיד, הוא מסמל מצב תודעה שהוא מעבר למימד הזמן.

השם הראשון הוא שם ההויה בגוף ראשון (אני) ואילו השם השני הוא שם ההויה בגוף שלישי (הוא). בטרמינולוגיה היוגית מצב התודעה העליון מתאפיין בתפיסה של אני הוא זה (I am That). האדם הוא אחד עם היקום. שמותיו של האל מסמלים את מצב התודעה הזה כפי שעוד אראה בהמשך.

הקבלה מייחסת חשיבות רבה לשמותיו של האל. המקובל בן המאה ה- 13 יוסף ג'יקטיליה מציג בספרו "שערי אורה" מדריך לשמותיו השונים של האל. שמות האל זהים, עפ"י ג'יקטיליה, לעץ הספירות אותו הזכרתי כבר במאמר קודם. וכך הוא כותב ("שערי אורה", הוצאת מוסד ביאליק, שער ראשון, ע' 56):

השם אהיה הוא שמה של ספירת כתר – הספירה העליונה הנובעת מן האינסוף.

השם יהוה הוא שמה של ספירת תפארת – מרכזה של מערכת הספירות.

השם אדני הוא שמה של ספירת מלכות, היא השכינה – הנוכחות האלוהית בעולם התופעות.

עץ הספירות מתבטא באדם באמצעות מערכת הצ'קרות – מערכת של מרכזי אנרגיה שבאמצעותה אדם יכול ליצור קשר עם אלהים. מערכת הצ'קרות היא צלם אלהים, היא התבנית האלוהית החקוקה במודעותו של האדם. לפיכך גם שמותיו של האל מתבטאים באדם כפי שממחישה הדיאגרמה הבאה:

צ'קרת הכתר, בקודקוד הראש, היא השם אהיה.

צ'קרת הלב, במרכז בית החזה, היא השם יהוה.

צ'קרת הבסיס, בקצה עצם הזנב, היא השם אדני.

כבר ראינו שהשם יהוה מציין את צ'קרת הלב – מקור האהבה. כדי לאהוב אדם צריך לפתוח את לבו. אהבת האל המוחלטת, כפי שדורש משה בספר דברים, אפשרית רק כשהלב פתוח באופן מוחלט. במצב זה אנרגיית החיים האנושית (קונדליני), הנמצאת בבסיס עמוד השדרה, עולה לאורך חוט השדרה ומתאחדת עם האנרגיה אינסופית של האל. זרימת האנרגיה דרך מערכת הצ'קרות, שהן צלם אלוהים החקוק בתוכנו, מאחדת אותן ומאפשרת לנשמתנו לחזור למקורה האינסופי. איחוד הנשמה האנושית עם הנשמה האלוהית הוא תוצאה של אהבת האל. כתוצאה מאיחוד נשמתנו עם האינסופי, אנרגיה (שפע) שמקורה באינסוף זורמת דרך הצ'קרות ומביאה אתה הרמוניה, אהבה והכרת המציאות כפי שהיא.

דואר אלקטרוני: